<h1>המנהיג הלכ' תפילין נוסח ב'</h1>
<h2>דף מח:</h2>
ת"ר כיצד כותבין, [מנחות ל"ד ע"ב] תפלה של יד כותבה על עור אחד ומניחה בבית אחד בעור אחד ואם כתבן בד' עורות והניחן בבית אחד בעור אחד יצא וצריך לדבק שנ' והיה לך לאות, כשם שאות אחת בחוץ כך אות אחת בפנים דברי ר' יהודה ור' יוסי אומ' אינו צריך, אמ' ר' יוסי מודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפלה של יד ויש לו שתים של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה, מודה הינו פלוגתיהו, אמ' רבא מדברי ר' יוסי חזר בו ר' יהודה. איני והא שלח ר' חנינא משום ר' יוחנן תפלה של יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, הכא במאי עסיקי' בחדתא ולמאן דאמר הזמנה מילתא היא דאתני עלה מעיקרא. וקימא לן כר' יוסי דאין צריך לדבק, אחד דחזר בו ר' יהודה ועוד דקיימ' לן דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי דנמקו עמו כדאמ' בגיטין [ס"ז ע"א]. טולה, מכאן יראה לי שארבעת הבתים של ראש צריך לרבען למעלה מכל צד שיהו שוין לרביע הבית של יד וכן שוין בענין השטין, אע"פ שקבלתי מרבותי בצרפת לשל יד בכל פרשה שבעה שיטין ולשל ראש ארבעה שטין לכל פרשה, מדקאמ' טולה מכלל שהן שוין בכל ענין ואין חלוק ביניהן כלל. ולמאן דאמר הזמנה כו' אעבר פליגי בסנהדרין פ' נגמר הדין [מ"ז ע"ב] באורג הבגד למת, אביי אומ' אסור, הזמנה מילתא היא, ורבא אמ' מותר, לאו מילתא היא. וקימא לן כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם, לרוחא דמילתא תירצה הגאון אף לאביי מדלא מקשי ליה מינה בתלמוד. ת"ר ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולה, עור בהמה טהורה כשרה ואע"פ שלא עבדן לשמן, רשב"ג או' אף עור בהמה טהורה פסולה עד שיעבדם לשמן. פר"ת, רבנן סברי דהזמנה מילתא היא ואין צריך מעשה העבוד ורשב"ג סבר לאו מילתא היא וצריך מעשה לעשותן לשמן וקאי רשב"ג כרבא וקימא לן דלאו מילתא היא. ולא כר"ש שפ' דרשב"ג סבר הזמנה מילתא היא, דאם כן קשיא הילכתא אהילכתא דקימ' לן דלאו מילתא היא ואלו בעבוד קימא לן כרשב"ג דצריך לעבדן לשמן כדאמ' בגיטין פר' הנזקין, [נ"ד ע"ב] גוילים שלו לא עבדתין לשמן ופסלוהו. וצפוי זהב זהו דרך החיצון משום שנאמ' בפיך שיהא ממותר בפיך מעור בהמה טהורה, כך פירש רבנו שלמה ז"ל. ועור בהמה טמאה היינו טעמא דפסולות אע"פ שכשנאמרה פרשת תפלין במצרים בבא אל פרעה בהמה טמאה היתה שוה להם כטהורה, שאני התם דאסמוכין קא דריש דכתי' בתריה והיה כי יביאך שיהא ממותר בפיך בביאת הארץ שאני.
